געגועים. דבקות. חיות. שמחה. אלה מקצת מהתחושות שעולות בנו כשאנחנו שומעים את המונח "התוועדות חסידית". ומי מאיתנו לא היה רוצה לשוב אל הימים ההם? לחזור אל הימים התמימים, הטהורים והיפים – הימים בישיבה, ב"תומכי תמימים"? לשבת בהתוועדות חסידית ברצינות, בנכונות לקבל ולהשתנות, בלי מגבלות ואילוצים שונים ומשונים... ולפעמים אנחנו פשוט זקוקים לאיזו "זריקת עידוד" חסידית, לאיזה מטען זמין שימלא אותנו ברגש חסידי, בהתלהבות, בתשוקה לעבודה פנימית אמיתית על פי דרך החסידות. למשהו שיעניק לנו כוחות להתמודד בהצלחה עם הניסיונות, עם העולם.